אחרי ההיסטוריה והרחובות, הגענו לדבר שהופך את לב העיר למה שהוא: העובדה שהוא אינו מוזיאון.
הבניינים הישנים אינם עומדים כאן רק כדי להזכיר את שהיה. רבים מהם מקבלים חיים חדשים: חזיתות משומרות פוגשות תכנון עכשווי, דירות ישנות הופכות לבתים מתוכננים בקפידה, וחצרות, מרפסות וחדרי מדרגות שנבנו לפני עשרות שנים מקבלים פרשנות חדשה. ההתחדשות אינה מוחקת את העיר הישנה — במיטבה, היא מדגישה אותה.
האלגנטיות של האזור נובעת דווקא מן המתח הזה: בין ישן לחדש, בין רחוב אינטימי למגדל עכשווי. במרחק הליכה קצר עוברים משדרה מוצלת לסמטה קטנה, מבית קפה ותיק למסעדה חדשה. וכאן נפגשים כולם — תושבים ותיקים, משפחות, אנשי עסקים, אמנים ומגיעים חדשים מכל העולם — ויוצרים יחד את אופי המקום.
ולכן המילה "בית" מקבלת כאן משמעות רחבה: לא רק הדירה שבתוך הקירות, אלא השדרה שיורדים אליה בבוקר, בית הקפה שבפינה, הדרך הקבועה לשוק או לים, והתחושה שאתה חלק מסיפור שהתחיל הרבה לפניך. בלב העיר, העבר אינו עומד מול ההווה — הוא חי בתוכו. וזו אולי תל אביב במיטבה.
